"יש פה עונג, עונג שאף אחד לא מרגיש,
תשימי משהו עם קודש,
אני לא יכולה לשים משהו עם קודש,
יש לי ידיים ורגליים."
 

במילים אלו של אמי, בעודה נמצאת על סף מוות, לפי הבנתי היא החלה תהליך של התנתקות מהגוף הפיסי, אך לא השלימה אותו עדיין, ולכן בתחושתי שהתה "בין שמיים לארץ", המילה 'עונג' ריתקה אותי וחיממה את ליבי, מאחר ועד רגע זה, היא תקשרה בעיקר את הפחד.
 

היצירה בוחנת את עובדת ארעיות הגוף, את ההתמודדות של אדם עם המוות הקרב, עניין אותי לגעת בפן המגוחך, מעורר החמלה והנוגע ללב שבאי הרצון למות, כמו גם ביופי שבקבלת הגורל האנושי הזה, ביקשתי להציג את המאבק חסר הסיכוי של האדם עם סופו הקרב והקושי לקבל את גזרת המוות, כמו גם את ההשלמה והרגע של 'השלת' הגוף.
 

לא נוח לדבר על מוות, קשה להתמודד עם מחשבת הפרידה והתכלות הגוף. הסולו נוגע בכאב וביופי כאחד.